הכתיבה האקדמית
רוב הסיכויים שאם אשבח את הכתיבה של סטודנט לתואר שני, אשמע משהו כזה:
"תודה, אבל זה לוקח לי כל כך הרבה זמן."
"זה אמור להיות טוב, עבדתי על שני הדפים האלה במשך שלושה שבועות."
"בטח, אבל לעולם לא אוכל לכתוב עבודת גמר מלאה בקצב הזה."
נדיר, כפי שדיברתי בשבוע שעבר , שמישהו מביע שביעות רצון מהכתיבה האקדמית שלו. ומקובל שאלו שהפיקו משהו שהם מרוצים ממנו מרגישים שהשקיעו בו יותר מדי זמן. מכיוון שכמות הזמן המושקעת בכתיבה היא עניין שכיח כל כך, חשבתי להציע כמה דרכים לחשוב על קצב הכתיבה האקדמית:
1. נסה להאיץ על ידי עבודה לקראת טיוטה ראשונה מבלי לאפשר לעצמך עריכה מוקדמת. ישנן, כמובן, אסטרטגיות רבות ושונות להפיכת תהליך הניסוח הראשוני לזורם יותר. גם אם אתה לא מתכוון להשתמש בגישה אמיתית של כתיבה חופשית , אתה עדיין יכול להכריח את עצמך להמשיך להתקדם מבלי לתת למבקר הפנימי שלך הזדמנות לבלבל אותך. מכיוון שכתיבה חופשית יותר יכולה להשאיר לנו מסמך כאוטי יותר, אני ממליץ להשתמש בגישת ' עריכה גסה ' כדי לוודא שתוכל לעבוד עם הטקסט שלך מאוחר יותר.
2. נסו להעריך שכתיבה פשוטה היא לרוב תהליך איטי. כדי להבין מה אנחנו צריכים לומר, רובנו צריכים לייצר הרבה מילים שאולי לא יגיעו למסמך הסופי שלנו. אם אתה רואה את התהליך היצירתי הזה כפשוט לא יעיל, אתה עלול בסופו של דבר להרגיש שתהליך הכתיבה שלך איטי מדי; אם, במקום זאת, תנסה לחשוב על התהליך הזה כחיובי ובלתי נמנע כאחד, ייתכן שתוכל לשנות את הגישה שלך כלפי יעילות ויעילות בתהליך הכתיבה שלך. מכיוון שיכול להיות קשה למשוך את התקע על ' כתיבה טובה לחלוטין ', אני מציע ליצור מאגר לחומר שנראה שאין לו עתיד ארוך טווח בטקסט שלך.
3. נסה לראות איך המהירות שונה בהתאם למה שאתה כותב. היבטים מסוימים של הכתיבה שלך ייקח זמן רב, בעוד שאחרים ייכנעו לניסיונות שלך להאיץ. לרוע המזל, התחלה – עבור אנשים רבים – יכולה להיות החלק האיטי ביותר. רגעי המולסה הראשוניים האלה יכולים להיות מתסכלים כשלעצמם ויכולים גם להוביל סופרים להעלות את עתיד עגום: אם לקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב כל כך הרבה, כל התזה שלי ייקח מיליון שנים. הבנה וקבלת ההתחלה האיטית מבלי להקרין את אותו קצב לאורך כל הדרך יכולה לעזור לך להתמיד.
4. Try to identify the appropriate amount of time in the context of a given project. In other words, maybe there isn’t such a thing as too fast or too slow. Instead, it may be helpful to do a serious accounting of how much time you can give to a particular project. Some parts of our writing will simply take longer to write. But the pace of writing can also be affected by the amount of time we have; we may write the first three-quarters of something at a leisurely—or even torturous pace—only to find ourselves with no option except to pick up the pace to meet a deadline. This pattern can be instructive since it lets us know just how fast we can write. It also highlights the value of apportioning our time more rationally. The end stages of writing are the most significant, and we don’t want to shortchange them just because we are out of time.
If you do want to write more quickly—and again I’m not sure that is always the best aim—I suggest starting with your own writing temperament rather than with someone else’s notion of productivity. Last year, as Academic Writing Month wound down, I wrote a post in which I tried to provide an example of how to reflect on one’s own writing challenges. Once you have a better understanding of your own writing predilections and pitfalls, you can then take advantage of other people’s insights into productivity. Much of that advice will fall flat if it is taken as abstract truth; instead, we all need to figure out what productivity means to us and what strategies will get us where we need to go. The best pace for you may be faster or slower or some combination of the two depending on your writing temperament and the demands of the particular project.
6 RESPONSES TO “THE PACE OF ACADEMIC WRITING”
השאר תגובה
מזין
פייסבוק
Dear Dr. Rachel, your posts are very stimulating and inspiring. I am a doctoral student in Linguistics. Since long time, I have been struggling to understand the notion of ‘a perfect draft’. My understanding of the perfect draft has been changing time to time and I keep on modifying my draft in each and every attempt. Could you please suggest me how to understand the parameters of a perfect draft in terms of writing a doctoral dissertation?
Thanks for your comment, Ganesh. My first thought is to avoid using the word ‘perfect’. Even if you don’t mean actually perfect, it still seems like a lot of pressure! As for how to know when a draft is finished, that is still hard question. Usually, we have to balance how much time we have and how much we are actually improving our text through the revision process. Maybe you’ll find this recent post on topic sentence paragraphs helpful; in the post, I discuss the possibility of diminishing returns when the revision process goes on for too long. It is also helpful to have a trusted reader, someone we can count on to tell us whether a draft is still in need of further revision. All the best with your work!
Thanks a lot for the post on ‘Topic sentence paragraphs’! With your kind permission, I would like to ask another question which may not be related to this topic. The actual problem with my thesis is redundency. I have conducted an experiment with 4 languages and I have drafted 4 four core chapters for four languages. The objective is to describe the results (speech rates and error rates) of the speech production experiment for each language in each chapter. The side heads of the four chapters are repeated. At your convenience, could you recommend any solution to solve this problem ?
Redundancy is always a hard issue to address, especially in the abstract, since it is largely in the eye of the beholder. We all have the find the correct balance between useful repetition in a thesis and actual redundancy (which the reader may find distracting). Given our familiarity with the content of our own work, we often struggle to recognize the different between redundancy and valuable repetition. Again, I would suggest seeking advice from a trusted reader, someone who can tell you whether too much is being repeated in each of the four results chapters. If you decide that the degree of repetition isn’t optimal, then you have to look for a solution. The simplest solution may be to group all of the points that apply equally to all four chapters together; that shared material could perhaps appear in your discussion of your method or could appear at the beginning of the first results chapter. In the latter case, you’d want to make sure that the reader understood that this information would apply to all four results chapters and you would still want to give a brief summary of that material at the outset of the three remaining results chapters. Again, this advice may miss the mark–in particular, I may have misunderstood the structure of your thesis. In general, however, it is useful to reflect on repetition and redundancy מנקודת מבטו של הקורא ומועיל להבין כיצד ניתן לבנות תזה על מנת למזער את הצורך בחזרה מיותרת.
ד"ר רחל, אין לי מילים למסור את דרישת שלום. תודה רבה על התשומות שלא יסולא בפז והפוסטים המאירים. במיוחד, הפוסט 'חברותיות שקטה' הנחה אותי בכיוון הנכון להבין את החשיבות של שמירה על שלווה פנימית שהיא חיונית מאוד לפעולת הכתיבה האקדמית.